פסק-דין בתיק ת"א 12311-04

1.                  התובע, יליד 29.12.1969, נפגע בתאונת דרכים ביום 8.5.04 בעת שנהג בטרקטורון. כתוצאה מהתאונה נגרם לו שבר באף, הוא התלונן על חבלת גב והתעורר חשד לשבר בקרסולו. הנתבעת, שהיא מבטחת השימוש בטרקטורון, כפרה בתחילה בחבותה לפיצוי התובע, כשהיא טוענת כי לא החזיק ברשיון נהיגה מתאים לנהיגה ברכב נשוא התביעה. ביום 10.8.08, כארבע שנים לאחר הגשת התביעה, הודיעה הנתבעת שהיא מקבלת על עצמה את החבות לפיצוי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. לפיכך המשיך הדיון בתובענה להתנהל בשאלות הנזק והפיצוי לבדן.

2.                  בטרם ידונו טענות הצדדים לגופן נראה שיש להקדיש מילים מספר להתארכות ההליכים במסגרת התובענה. הדיון בתובענה נמשך על פני שנים ארוכות. בתחילה נבע העיכוב בדיון מהטענות בעניין רישיון הנהיגה שדרשו בירור עובדתי ומשפטי, ובירורן הצריך גם זימון של נציגי משרד הרישוי לעדות. לאחר שנשמעה עדותם של אלה, צורף משרד התחבורה כנתבע נוסף לכתב התביעה. רק לאחר שהובהרו העובדות הנצרכות לעניין, הודיעה הנתבעת על הכרה בחבותה לפיצוי התובע. בעקבות הודעה זו נמחקה התביעה כנגד משרד התחבורה (במסגרת ההחלטה מיום 28.10.08). במקביל החל הבירור הרפואי בעניינו של התובע. בתחילה מונו לבדיקתו מומחים בתחום אף-אוזן-גרון ובתחום האורטופדיה. בעקבות המלצתו של האורטופד מונה גם מומחה בתחום הנוירולוגיה. לאחר שהצדדים לא הגיעו להבנה כוללת, ביקשה הנתבעת לחקור את המומחה בתחום האורטופדיה. התובע ביקש, באיחור ניכר, לחקור את המומחה בתחום אף-אוזן-גרון, דבר שהצריך קביעת מועד נוסף לעדות. לאחר חקירת המומחה בתחום האורטופדיה שלח התובע שאלות הבהרה למומחה בתחום הנוירולוגיה. בעקבות התשובות שהתקבלו, אך גם על רקע תשובות של המומחה בתחום האורטופדיה, פנה התובע לביצוע בדיקות הדמיה נוספות, עניין שצרך פרק זמן ארוך למדי והסתיים רק בחודש ספטמבר 2011. לאחר קבלת תוצאות הבדיקות הפנה התובע שאלות הבהרה נוספות למומחה בתחום האורטופדיה, כשנתיים לאחר חקירתו בבית המשפט, וזה השיב לשאלות ביום 5.2.12. לאחר כל אלה הגישו הצדדים השלמה קצרה לתחשיביהם. לצדדים הוצעה הצעה עדכנית לסיום התובענה, ובד בבד, על רקע ניסיון העבר בתובענה, נקבע לוח זמנים להגשת הסיכומים. סיכומי התשובה הוגשו היום. על רקע השתלשלות זו לא ניתן היה לסיים את הדיון בתובענה במועד מוקדם יותר.

הנכות

3.                  כאמור, לבדיקת התובע מונו שלושה מומחים: ד"ר דוד כהן בתחום רפואת אף-אוזן-גרון, ד"ר יורם ליטוין בתחום האורטופדיה ופרופ' עודד אברמסקי בתחום הנוירולוגיה. לכל המומחים נשלחו שאלות הבהרה, ושניים מהם נחקרו בבית המשפט. הדיון בקביעותיהם של המומחים ייערך להלן, בעיקרו של דבר, על סדר מינויים, אף כי בשל ההשקה בין חוות הדעת לא יהיה מנוס מלהתייחס לתחום האחד תוך כדי הדיון ברעהו.

הקביעות בתחום אף-אוזן-גרון

4.                  בחוות דעתו קבע ד"ר כהן כי מפענוח הצילום שנעשה לאחר התאונה עולה כי השבר באף היה ללא תזוזה. על רקע ממצא זה סבר המומחה שספק רב אם ניתן לייחס את סטיית מחיצת האף לתאונה. הוא הבהיר שסטייה של מחיצת האף היא ממצא שכיח ביותר באוכלוסיה ולפיכך יתכן כי היה קיים עוד קודם לתאונה. עוד ציין המומחה כי התובע פנה לחמישה מומחים שונים בטרם ביצע את הניתוח, ולבסוף בחר לבצעו דווקא אצל מומחה בתחום הפלסטיקה ולא מומחה בתחום אף-אוזן-גרון. הוא הבהיר כי בעקבות הניתוח נוצר נקב במחיצת האף הגורם לשריקה בנשימה אולם לא גורם לקשיים בנשימה. מדובר בסיבוך לא שכיח, אך מוכר, של ניתוח מחיצת האף. הוא הבהיר שלתובע לא נותרה כל נכות בתחום אף-אוזן-גרון. על רקע התלונה שנרשמה בחוות הדעת מפי התובע, לפיה "מזה 10 חודשים סובל מכאבי ראש מאחורי המצח, הקיימים כל הזמן אך משתנים בעוצמתם" נשאל המומחה אם יש מקום למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, ושלל זאת בתשובותיו מיום 8.5.07.

5.                  המומחה נחקר ארוכות על חוות דעתו בדיון שהתקיים ביום 17.1.10. הוא השיב כי שריקה בנשימה אינה הפרעה תפקודית ו"זו אולי הפרעה קוסמטית ולא הפרעה לתפקוד של הנשימה" (עמ' 43 לפרוטוקול, שורות 22-21). לעניין סטיית המחיצה השיב המומחה כי רקמת הסחוס אינה נדגמת היטב בצילומי רנטגן, והדרך לבחון אם הסטייה היתה קיימת לפני התאונה היא, בעקרו של דבר, על פי מראה עיניים בעת הניתוח עצמו (עמ' 44 לפרוטוקול, בשורה 23 - עמ' 45 לפרוטוקול שורה 6). הוא אישר כי בבדיקת התובע ביום 5.7.04 על ידי ד"ר יניב, שהוא רופא אף-אוזן-גרון, נרשם "מחיצת אף מאוד עקומה החוסמת נחיר שמאל" (המסמך צורף לתצהיר התובע; עמ' 49 לפרוטוקול, שורות 3-2), אמירה התומכת לכאורה בטענות התובע בדבר יחוס הקשר הסיבתי בין סטיית המחיצה לתאונה. עם זאת, התייחס המומחה גם ליתר הרישומים הרפואיים, שבהם נכללה התייחסות שונה במקצת לטיב הסטייה, והוסיף כי העובדה לפיה בחר התובע לעבור את הניתוח אצל רופא מתחום הפלסטיקה מפחיתה עד מאוד את הסבירות שהפגיעה הנשימתית היא שהביאה לצורך בניתוח (עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 5-1). הוא הוסיף וציין כי במסגרת הניתוח עצמו הוקדש חלק משני למדי מהפרוצדורה הניתוחית ליישור המחיצה "והחלק היותר מורכב הוא החלק הקוסמטי החיצוני של האף" שהתובע לא נזקק לו מסיבות רפואיות (עמ' 50 לפרוטוקול, שורות 21-18).

6.                  גם בסיכומיו לא טען התובע כי נותרה לו נכות רפואית צמיתה בתחום רפואת אף-אוזן-גרון, שהרי טענה זו עומדת בסתירה קוטבית הן לקביעות שבחוות הדעת והן לעולה מחקירתו של המומחה. לכל היותר ניתן היה לקבוע, על רקע חקירת המומחה וקביעותיו, כי השריקה בנשימה, שהיא תוצאה של סיבוך לא שכיח במסגרת הניתוח בו בחר התובע, גורמת לחוסר נעימות מסוימת. התובע טען בסיכומיו שהמומחה אישר כי אדם עשוי להימנע ממאמצים בהיותו בחברה כדי שעוצמת השריקה לא תתעצם, אלא שטענה זו מוציאה את דברי המומחה מהקשרם. לאמיתו של דבר השיב המומחה בעניין זה שיש צורך לבצע בדיקה קלינית "לראות על הבן אדם ועל זרימות האוויר שבתוך האף" כדי להתרשם אם אכן השריקה מתגברת (עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 5-3), וציין כי אם בעת מאמץ ינשום האדם הסובל משריקה דרך פיו לא ישפיע הדבר בדרך כלשהי על השריקה (שם, בשורות 10-6). המסקנה היא, איפוא, שלא נגרמה לתובע נכות רפואית בתחום א.א.ג, והשריקה בנשימה אינה גורמת למגבלה תפקודית כלשהי. לפיכך אף אם השריקה בנשימה תקושר סיבתית לתאונה, השפעתה על הפיצוי לו זכאי התובע אינה אלא במישור שאלת החזר עלות הניתוח.

7.                  כפי שהבהיר המומחה, חלק הארי של הניתוח הוקדש לצד הקוסמטי של מראהו החיצוני של האף. אין כל חולק כי הנתבעת אינה חייבת לשפות את התובע בגין ביצוע חלק זה של הניתוח, מאחר והפגם הקוסמטי שתוקן אינו נובע מהתאונה. המומחה לא סבר שניתן לקבוע כי חלק כלשהו מהניתוח נובע מהתאונה. אף אם ניתן היה להרהר אחר מסקנה זו, הרי שאין כל משמעות כספית לשוני במסקנה ככל שהדברים אמורים בעלות הניתוח. אם אכן מדובר בניתוח שברקעו צורך רפואי, לא היתה כל מניעה לבצע את הניתוח במסגרת סל הבריאות. בחירתו של התובע לבצע את הניתוח בשר"פ אינה מחייבת את הנתבעת להשיב לו את העלויות הכרוכות בכך, כפי שהבהרתי לא פעם בעבר. לעניין זה נקבע זה מכבר כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה, עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 2596/92 הסנה נ' אבינועם כהן, מיום 5.2.1995, בפסקה 10 לפסק-הדין; ע"א 10/89 שבו נ' אילוז, פ"ד מו(2) 456, 462 (1992)). עקרון זה, שנדון בשעתו במסגרת החובה לפנות למל"ל, חל מכוח החובה להקטנת הנזק גם במקרים בהם לא קמה לנפגע זכאות לפנות למל"ל (ע"א 592/66 הקודחים בע"מ נ' ביטון, פ"ד כא(1) 281, 285 (1967); ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 768 (1982)). באותם מקרים נשענת החובה להקטנת הנזק על הזכות לקבלת טיפול מקופת חולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (ע"א 2801/96 אל-על נ' אלברט יפרח, פ"ד נה(1) 817, 826 (1998)). לפיכך, המסקנה היא שהתובע אינו זכאי להפרע מהנתבעות את הסכום ששילם במסגרת שר"פ. עוד יש לציין לעניין זה כי קביעה משפטית לפיה זכאי אדם להחזר הוצאות בשל בחירתו לבצע ניתוח במסגרת השר"פ לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם עקרון הקטנת הנזק, אלא שיש בה לכאורה גם משום אמירה שלילית ביותר בנוגע לרמת וטיב הרפואה בבתי החולים בישראל.

8.                  העולה מכל האמור לעיל הוא כי לתובע לא נגרמה נכות בתחום אף-אוזן-גרון. לכל היותר ניתן לסבור כי התאונה הביאה בעקיפין להופעת שריקה בנשימה, שאף אם היא גורמת אי-נוחות סובייקטיבית לתובע, אין בה משום הפרעה תפקודית כלשהי. כמו כן יש לקבוע, על רקע האמור לעיל, כי התובע אינו זכאי להשבת עלות ניתוח האף.

הקביעות בתחום האורטופדי והנוירולוגי

9.                  כפי שיובהר להלן, קביעותיהם של המומחים בתחום האורטופדיה והנוירולוגיה משולבות זו בזו. לפיכך יש לדון בהן יחדיו.

10.              המומחה בתחום האורטופדיה קבע כי מבחינת הקרסול "הבדיקה הקלינית היתה תקינה לחלוטין" ולא נמצאו כל ממצאים בבדיקות ההדמיה. בבדיקת עמוד השדרה הצווארי מצא המומחה מגבלות בתנועות הכיפוף, היישור וההטיה. הכיפוף שנמצא אצל התובע הסתכם ב-30 מעלות, היישור ב-40 מעלות, ההטיה ימינה ב-30 מעלות וההטיה שמאלה ב-45 מעלות. על רקע ממצאים קליניים אלה, שלא נתמכו בממצא כלשהו בבדיקות ההדמיה, קבע המומחה לתובע נכות בשיעור 5% לפי סעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות). בנספח לחוות דעתו הבהיר כי הנכות נקבעה על רקע של הערכת מגבלה בשיעור 2% בשל המגבלה ביישור, מגבלה דומה בשל המגבלה בכיפוף, ונכות בשיעור 1% בשל המגבלה בהטיה לימין.

11.              למומחה נשלחו שאלות הבהרה על רקע התלונות שרשם מפי התובע, לפיהן הוא סובל מ"כאבי ראש יומם ולילה", וזאת בנוסף לשאלות שהופנו בשעתו לד"ר כהן. המומחה השיב ביום 21.8.07 כי לשיטתו יש מקום למינוי מומחה בתחום זה. על רקע המלצה זו מונה הנוירולוג פרופ' אברמסקי, שבחוות דעתו שלל את הקשר הסיבתי בין כאבי הראש עליהם מתלונן התובע לבין התאונה. יוער כי פרופ' אברמסקי ציין בחוות הדעת שהתרשם בבדיקה הקלינית מ"הגבלה קלה בתנועתיות הצוואר, בייחוד בהטיה לשמאל" [ההדגשה הוספה - ר.ו.]. ממצא זה שונה מהממצא של ד"ר ליטוין, לפיו נמצאה מגבלה בהטיה לימין ולא נמצאה מגבלה בהטיה לשמאל. עם זאת, מאחר והצדדים לא נדרשו לעניין זה, ולד"ר ליטוין לא הופנו כל שאלות בעניין במהלך חקירתו הארוכה (פרופ' אברמסקי לא זומן לעדות), אין מקום להתייחס לעניין זה מיוזמתו של בית המשפט, מה גם שלא ניתן לשלול את האפשרות כי מדובר בטעות הקלדה.

12.              ד"ר ליטוין נחקר על חוות דעתו. הוא הבהיר פעמים מספר כי המגבלה נמצאה רק בשלוש מתוך שבע תנועות, ועל רקע טיב ההגבלה והחלק היחסי של התנועות, הגיע לחישוב שהביא אותו למסקנה לפיה יש לקבוע לתובע נכות בשיעור 5% (עמ' 27 לפרוטוקול, בשורה 7 - עמ' 31 לפרוטוקול, בשורה 20). על אף שבחוות דעתו צוינה תלונה קודמת על מגבלה בצוואר, הבהיר המומחה כי מדובר היה בפגיעה קלה, שכל השפעתה היא בהבאת התובע למצב של רגישות יתר לפגיעות נוספות מאוחרות יותר. יש בה כדי להסביר כיצד נגרמה הנכות שמצא בבדיקה הקלינית, על אף שלא ניתן היה למצוא דבר בבדיקות ההדמיה (עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 11-3; עמ' 32 לפרוטוקול, שורות 20-13). הוא הבהיר כי המצב הקליני היום מתאים לנכות בשיעור 5% (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 12-4).

13.              המומחה התבקש להתייחס לחוות דעתו של פרופ' אברמסקי. במענה לשאלות בעניין זה השיב כי אם נגרמה פגיעה לעצב האוקציפיטלי, הרי שיתכן שמקור כאבי הראש הוא צווארי, אף שעניין זה אינו בהכרח בתחום התמחותו (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 12-4). הוא ציין כי היה ממליץ על ביצוע בדיקת EMG או בדיקת אולטרה-סאונד כדי לנסות ולבחון אם נגרמה פגיעה לאזור המוצא של העצבים האוקציפיטליים (שם, בשורות 22-21). בעקבות תשובות אלה, ובהסכמת הנתבעת, הופנו שאלות הבהרה לפרופ' אברמסקי. פרופ' אברמסקי הבהיר בתשובותיו כי חבלת צוואר עלולה לגרום לפגיעה בשורשי עצבים, ובכלל זה לעצב האוקציפיטלי, אלא שבמקרה מעין זה כאב הראש יהיה עורפי, בעוד שהכאב עליו התלונן התובע הוא "בפירוש מיגרנוטי ולא יכול להיגרם על ידי פגיעה רדיקולרית" (תשובות מיום 14.2.10). לא למותר לציין בהקשר זה כי בבדיקה אצל ד"ר כהן ביום 24.1.07 התלונן התובע על "כאבי ראש מאחורי המצח", תלונה המאששת את קביעותיו של פרופ' אברמסקי בנוגע לטיב כאב הראש ממנו סובל התובע.

14.              לאחר חקירתו של ד"ר ליטוין פנה התובע לביצוע בדיקות EMG, אולטרה-סאונד ו-MRI, ואף לא אחת מהן מצאה ממצא המצביע על פגיעה בעצב האוקציפיטלי. בתשובות לשאלות הבהרה נוספות שהופנו לד"ר ליטוין, הבהיר המומחה שבדיקות ההדמיה "לא הוכיחו אבחנה של פגיעה בעצב האוקסיפיטלי הגדול אבל עובדתית התובע סובל מכאבים אלו ואין להתעלם מכך". הוא ציין כי פגיעה מסוג צליפת שוט עלולה לגרום לתופעות קליניות שלא ניתן להבחין בהן בבדיקות הדמיה, ולפיכך סבור הוא שיש מקום לקבוע לתובע נכות נוספת בשיעור 5% לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות, במחציתו (תשובות מיום 5.2.12). לא למותר לציין כי בתשובות לשאלות הבהרה קודמות השיב המומחה, ביום 22.3.10, כי בעדותו "דיברתי על כאבי ראש כאשר הכוונה לכאבים עורפיים", בעוד שלפי דברי פרופ' אברמסקי הכאבים הם מיגרנוטיים.

15.              כפי שהובהר לעיל, גם בעת שהמליץ ד"ר ליטוין על ביצוע בדיקות ההדמיה לבירור הפגיעה העצבית האפשרית, הבהיר כי פגיעה עצבית מצויה בתחום המומחיות של הנוירולוג. מכל מקום, מאחר והתובע תיאר את טיב כאבי הראש במפורט בפני ד"ר כהן ובפני פרופ' אברמסקי, ובשני המקרים התלונן על כאבים בחלקו הקדמי של הראש (כאבים מיגרנוטיים), הרי שיש לקבוע כי כאבי הראש מהם סובל התובע הם מיגרנוטיים במהותם. בפני ד"ר ליטוין התלונן התובע על כאבי ראש ללא כל פירוט, וממילא לא ניתן להצביע על גרסה כלשהי לפיה סובל התובע מכאבים עורפיים. בנסיבות אלה, ועל רקע קביעתו של המומחה בתחום הנוירולוגיה לפיה כאבים מיגרנוטיים אינם נובעים מפגיעה בעצב האוקציפיטלי (מה גם שלא נמצאה כל עדות אובייקטיבית לפגיעה בעצב זה בכל בדיקות ההדמיה שבוצעו), כמו גם על רקע העובדה שלפרופ' אברמסקי מסר התובע כי סבל ממיגרנות עוד קודם לתאונה, אף אם לעיתים רחוקות יותר, הרי שיש לקבוע כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הראש מהם סובל התובע. לא ניתן לאמץ את קביעתו של ד"ר ליטוין לפיה יש להוסיף נכות נוירולוגית בשל כאבי ראש, כאשר אף אם נפגע העצב האוקציפיטלי היה עליו לגרום לכאבי ראש עורפיים, ואילו אלה לא הופיעו אצל התובע.

16.              המסקנה מכל האמור לעיל היא כי יש לאמץ את קביעת ד"ר ליטוין בנוגע לנכות האורטופדית שנותרה לתובע בגין המגבלה בשלוש מתנועות הצוואר. שיעורה של זו עומד על 5%. אין לאמץ את קביעותיו בעניין הנכות הנוירולוגית, ולעניין זה יש להעדיף את קביעתו של פרופ' אברמסקי לפיה הכאבים המיגרנוטיים מהם סובל התובע אינם קשורים לתאונה. מכאן שהנכות הכוללת ממנה סובל התובע כתוצאה מהתאונה היא בשיעור 5%.